ספרה של ג'ניפר ויינר מ-2002, שעובד לאחר מכן לסרט הנושא את אותו שם, בכיכובה של קמרון דיאז, מספר על שתי אחיות שלכאורה אין להן שום דבר במשותף, פרט למידת הנעליים. אורח חייהן השונה – זו נהנתנית חסרת אחריות וזו עורכת דין מרובעת - מפריד אותן זו מזו ויוצר ביניהן ניכור, שמתפוגג אט אט במהלך העלילה באמצעות מגוון תהפוכות ושינויים, עד לסוף האופטימי. בסרט, הנעליים הן מטאפורה שהופכת למציאות וממחישה את ההיבט היחיד המשותף לשתי האחיות. במציאות, הפתגם "אל תשפוט מישהו עד שהלכת מייל אחד בנעליו" קיבל טוויסט מטאפורי שממחיש למחוקקים מחד ולנתמכי הסעד מאידך, איך זה מרגיש, ללכת זה בנעליו של זה.
האחראית ליוזמה המיוחדת היא נטשה גרוסמן, שבהיותה סטודנטית לעבודה סוציאלית ומתמחה בשדולה למען רפורמה ברווחה במדינת וושינגטון, הגתה תוכנית בשם Walk a Mile (ללכת מייל אחד). במהלך התוכנית, הנמשכת חודש שלם, חיים המחוקקים ומשפחותיהם על תלושי מזון המוענקים לנתמכי הרווחה, וכן מדברים בטלפון באופן קבוע עם נתמכי הרווחה, כדי לדון באתגרים האחרונים שנתקלו בהם. כך לומדים אלו ואלו, ממקור ראשון, על הקושי ביצירת מדיניות רווחה, ועל הקושי שבהזדקקות לסיוע הרווחה.
נבחרי הציבור זוכים למשוב מפורט ואינטימי על ההשפעות של המדיניות שלהם, וכך יכולים לעשות את עבודתם טוב יותר. הם חווים כיצד זה ללכת בנעליו של מי שנזקק לשירותי הרווחה. התכנית זכתה לאוהדים רבים, וכעת נמצאת בשימוש בקונגרס האמריקני וביותר מ-25 מדינות בארצות הברית.
נטשה גרוסמן, יוזמת התכנית, מעידה כי הרעיון לעולם לא היה יוצא לפועל אילולא הייתה משתתפת בסדנה קהילתית של לנדמרק. כך, לדבריה, קיבלה ביטחון וכישורים רבים שנטעו בה את האמונה בעצמה וביכולתה להרים פרויקט בסדר גודל כזה, ולחולל שינוי בחייהם של אנשים כה רבים – וגם בעצמה, משום שלא האמינה בהתחלה שהיא מסוגלת לכך.
הדרך מרעיון שנשמע "נחמד" או אפילו "מצוין" על הנייר, ליישום מוצלח במציאות, הופכת לקצרה יותר כאשר מסירים ממנה את כל המכשולים המדומיינים. רעיונות טובים נמצאים בכל מקום, צריך רק לאתר אותם ולא לפחד להפוך אותם לעובדות בשטח.
למאמר המלא באנגלית
האחראית ליוזמה המיוחדת היא נטשה גרוסמן, שבהיותה סטודנטית לעבודה סוציאלית ומתמחה בשדולה למען רפורמה ברווחה במדינת וושינגטון, הגתה תוכנית בשם Walk a Mile (ללכת מייל אחד). במהלך התוכנית, הנמשכת חודש שלם, חיים המחוקקים ומשפחותיהם על תלושי מזון המוענקים לנתמכי הרווחה, וכן מדברים בטלפון באופן קבוע עם נתמכי הרווחה, כדי לדון באתגרים האחרונים שנתקלו בהם. כך לומדים אלו ואלו, ממקור ראשון, על הקושי ביצירת מדיניות רווחה, ועל הקושי שבהזדקקות לסיוע הרווחה.
נבחרי הציבור זוכים למשוב מפורט ואינטימי על ההשפעות של המדיניות שלהם, וכך יכולים לעשות את עבודתם טוב יותר. הם חווים כיצד זה ללכת בנעליו של מי שנזקק לשירותי הרווחה. התכנית זכתה לאוהדים רבים, וכעת נמצאת בשימוש בקונגרס האמריקני וביותר מ-25 מדינות בארצות הברית.
נטשה גרוסמן, יוזמת התכנית, מעידה כי הרעיון לעולם לא היה יוצא לפועל אילולא הייתה משתתפת בסדנה קהילתית של לנדמרק. כך, לדבריה, קיבלה ביטחון וכישורים רבים שנטעו בה את האמונה בעצמה וביכולתה להרים פרויקט בסדר גודל כזה, ולחולל שינוי בחייהם של אנשים כה רבים – וגם בעצמה, משום שלא האמינה בהתחלה שהיא מסוגלת לכך.
הדרך מרעיון שנשמע "נחמד" או אפילו "מצוין" על הנייר, ליישום מוצלח במציאות, הופכת לקצרה יותר כאשר מסירים ממנה את כל המכשולים המדומיינים. רעיונות טובים נמצאים בכל מקום, צריך רק לאתר אותם ולא לפחד להפוך אותם לעובדות בשטח.
למאמר המלא באנגלית
RSS Feed