בן קונר, צעיר בן 27 המתגורר בעיירה אלק גרוב בקליפורניה, תמיד היה צריך להיאבק על מעמדו החברתי ומעולם לא הרגיש בטוח או מקובל בקרב בני גילו. הוא גדל בקהילת נודיסטים בה אביו מצא עבודה. כתלמיד בבית ספר יסודי דתי ושמרני, לאורך כל שנותיו בבית הספר התבייש לספר לבני כיתתו היכן הוא גר. הוא הפך למתבודד ובמשך שנים ארוכות היה חסר ביטחון לגבי מי הוא ומה הוא, ולא הצליח ליצור קשר עמוק עם אנשים. בגיל 19 השתתף בקורס הבסיסי של לנדמרק, שלדבריו נטע בו את ההבנה באשר ליכולת שלו להסתכל על החיים באופן חיובי, ושינה את מהלך חייו מקצה לקצה.
הפרויקט, שזכה לשם "הנעלים האלו נועדו להליכה" צבר תאוצה בעיר מגוריו של בן, ובתי עסק רבים נרתמו למטרת גיוס הנעליים לשם תרומתן לחסרי בית. יותר מ-1000 זוגות נעליים כבר נאספו וחולקו בחודש נובמבר.
בן מעיד על עצמו שתמיד הייתה בו חמלה רבה והערכה כלפי חסרי בית שסובלים כמוהו מבידוד חברתי. לכן, כשהיה צריך למצוא פרויקט במסגרת סדנת המנהיגות והביטוי העצמי של לנדמרק, היה לו ברור שהפרויקט שלו יעסוק בעזרה לחסרי בית, שרבים מהם נמצאים באזור מגוריו.
ההחלטה הזו קיבלה משנה תוקף בעקבות מספר חוויות אישיות שלו. הוא סיפר על חסר בית שנתקל בו פעם בתחנת אוטובוס, בקור של 2 מעלות צלזיוס. בן הבחין שהאיש אינו גורב גרביים, ונתן לו את הגרביים שלו. כל הדרך הביתה, נטול גרביים, התגבשה בו ההחלטה לעזור לאנשים כאלה. חודש לאחר מכן פגש בחסר בית אחר, מקפץ מרגל לרגל בחום של למעלה מ-40 מעלות.
השראה נוספת הגיעה מדמות מוכרת באזור סקרמנטו, אישה בשם ג'ן וילסון שבמשך למעלה מעשור עוסקת בתרומות בגדים ונעליים לחסרי בית. ג'ן ידועה בכך שהיא מסתובבת תמיד עם שכבה נוספת של בגדים, על מנת להסיר אותה ולהעניק אותה למי שצריך. בן יצר איתה קשר והיא ייעצה לו כיצד לפתח את היוזמה שלו. לאחר מספר חודשים של איסוף נעליים, הן חולקו בברביקיו מפואר בפארק השכונתי, בחגיגה מרהיבה של הצלחת הפרויקט.
הפרויקט, שזכה לשם "הנעלים האלו נועדו להליכה" צבר תאוצה בעיר מגוריו של בן, ובתי עסק רבים נרתמו למטרת גיוס הנעליים לשם תרומתן לחסרי בית. יותר מ-1000 זוגות נעליים כבר נאספו וחולקו בחודש נובמבר.
בן מעיד על עצמו שתמיד הייתה בו חמלה רבה והערכה כלפי חסרי בית שסובלים כמוהו מבידוד חברתי. לכן, כשהיה צריך למצוא פרויקט במסגרת סדנת המנהיגות והביטוי העצמי של לנדמרק, היה לו ברור שהפרויקט שלו יעסוק בעזרה לחסרי בית, שרבים מהם נמצאים באזור מגוריו.
ההחלטה הזו קיבלה משנה תוקף בעקבות מספר חוויות אישיות שלו. הוא סיפר על חסר בית שנתקל בו פעם בתחנת אוטובוס, בקור של 2 מעלות צלזיוס. בן הבחין שהאיש אינו גורב גרביים, ונתן לו את הגרביים שלו. כל הדרך הביתה, נטול גרביים, התגבשה בו ההחלטה לעזור לאנשים כאלה. חודש לאחר מכן פגש בחסר בית אחר, מקפץ מרגל לרגל בחום של למעלה מ-40 מעלות.
השראה נוספת הגיעה מדמות מוכרת באזור סקרמנטו, אישה בשם ג'ן וילסון שבמשך למעלה מעשור עוסקת בתרומות בגדים ונעליים לחסרי בית. ג'ן ידועה בכך שהיא מסתובבת תמיד עם שכבה נוספת של בגדים, על מנת להסיר אותה ולהעניק אותה למי שצריך. בן יצר איתה קשר והיא ייעצה לו כיצד לפתח את היוזמה שלו. לאחר מספר חודשים של איסוף נעליים, הן חולקו בברביקיו מפואר בפארק השכונתי, בחגיגה מרהיבה של הצלחת הפרויקט.
RSS Feed