השתתפתי בסדנת הבעה עצמית ומנהיגות של הפורום של לנדמרק, במסגרתה הייתי צריכה ליזום פרויקט אישי. מאחר שאני הבעלים של חוות סוסים שנותנת שיעורים ברכיבה על סוסים ומצילה סוסים מוזנחים, זו הייתה החלטה קלה ודבר שתמיד רציתי לעשות - ליצור יום מיוחד של פעילות בחווה.
כשמלאכים עם אוטיזם פוגשים סוסים, ניסים קורים. האירוע פורסם כ"יום של ניסים", וזה בדיוק מה שקרה. מסגרות המיועדות לילדים עם אוטיזם הוזמנו לחווה כדי לפגוש את הסוסים, כלבים, חתולים, תרנגולות וברווזים המסתובבים בה, לאכול נקניקיות וגלידה וליהנות עם בני גילם – הכל בחינם ובשבילם. יותר מ-300 ילדים הגיעו לחוות "דרימור" בקליפורניה. מהר מאוד, הניסים החלו להתרחש.
הנס הראשון קרה כבר בחצי השעה הראשונה, כשילד בן שמונה חייך מאוזן לאוזן בעודו רוכב על סוסה. אמו של הילד נגשה אליי והסבירה בדמעות שבנה למד ללכת רק לפני שנה, וטונוס השרירים הנמוך שלו שלל כל פעילות ספורטיבית – והנה הוא רוכב עכשיו על הסוסה ונהנה מכל רגע. שעתיים אחר כך, אותה אמא באה וחיבקה אותי, וסיפרה שלאחר הרכיבה, כשאמרה לבנה כמה היא גאה בו, הוא חייך ושאל "אמא, אני יכול לרכב על הסוסה עוד פעם?". אלו היו המילים הראשונות שאמר אי פעם. זה היה הנס השני. 
הנס האחרון היה נס אישי שלי. לפתע הופיעה חברה יקרה מעברי, שטרחה לקחת אותי לרכוב עמה בחוות הסוסים שלה. שם פגשתי את הסוס הראשון שלי, סטורמי, בגיל 13, והוא אפשר לי להתגאות במשהו מיוחד, למרות שבאתי מבית שבור, הילדה הענייה בבית הספר, בזכותו זקפתי את ראשי והלכתי בגאווה. החוויה הזו שינתה את חיי. היה לי העונג להודות לה על כך, לאחר שעשתה את המאמץ לבוא ולבקר באירוע.
ברור לי שאף אחד מהניסים הללו, שלי או של אחרים, לא היה קורה אם לא הייתי משתתפת בסדנה של לנדמרק. המסר הכי חשוב שאני רוצה שיצא מהסיפור הזה, הוא שלעולם אי אפשר לדעת איך תשפיע לטובה על כל מהלך חייו של מישהו. בין אם באירוע למלאכים עם אוטיזם, בעשיית טובה קטנה עבור מישהו או להגשים לו חלום, עשו זאת. הניסים כבר יגיעו.

בפסח שעבר אנשים התחילו להגיד לי שהם שמים לב שהשתניתי. בסדר הראשון, חברה שלא ראיתי כמה חודשים ניגשה אליי.
"את נראית שונה", היא אמרה.
"באמת? למה את מתכוונת?"
"לא יודעת. שלווה יותר. פחות לחוצה. עשית הרמת פנים?"

בחודש ינואר שלפני כן השתתפתי בקורס ששינה את חיי. הוא נקרא "הפורום של לנדמרק". למרות שהוא נמשך רק שלושה ימים וערב אחד, הוא השפיע עלי יותר מכל השנים שהשקעתי בקריאת ספרי עזרה עצמית, מאמנים לחיים, מאמנים לקריירה, ייעוץ, מדיטציה, התעמלות, דיאטות, טיולים בארצות זרות, קפיצה ממטוסים, סנפלינג מבניינים ואכילת בשר מעושן בנוסח מונטריאול. זה היה טרנספורמטיבי.

לדנמרק מבטיחים כי באמצעות הפורום משיגים תוצאות מיידיות. מתחילים לחיות חיים שאוהבים. זו לא הגזמה. אני נרשמתי לקורס על מנת להבהיר לעצמי מה אני חייבת לעשות כדי לשנות את הקריירה שלי. לא ידעתי שחוסר ההחלטיות שלי היה קשור ביחסים שלי עם המשפחה ובאירועים מהעבר. ברגע שהבנתי שהחסמים האלה העיקו עלי, הצלחתי להשתחרר מהם ולהבין באיזה כיוון אני רוצה לפנות. ההכנסה שלי גדלה, הלחץ פחת ואני הרבה יותר שמחה. בדרך, אני חושבת, נפרדתי גם מכמה קמטים.
לדעתי זה היה הולם במיוחד שחברתי זיהתה את השינוי שעבר עליי דווקא בפסח – החג בו חוגגים את היציאה מעבדות לחירות. לא סבלתי משעבוד פיזי, כמו שקרה ליהודים בכל כך הרבה דורות, אבל השעבוד הנפשי הזה – הכבלים הדמיוניים שלאנשים יש נטייה לכבול את עצמם בהם – נפלו כלא היו. אנחנו חייבים, בכל דור, להשתחרר מהמגבלות שאנחנו משיתים על עצמנו – "אני לא יכול לעשות את זה", "אף אחד לא יקשיב לי", "אין לי מספיק כסף".

לאחרונה, דיברתי עם רב שהשתתף בעצמו בפורום של לנדמרק. הרב אילן פלדמן, מקהילת בית יעקב באטלנטה, השתתף כבר בכמה קורסים של לנדמרק מלבד הפורום, ומספר שהשיטה משתלבת היטב עם עבודתו בקהילה היהודית. למרות שהפורום של לנדמרק מעלה מגוון של שאלות פילוסופיות, הרב פלדמן אומר כי הוא "יותר ממרוצה מכך שהפורום של לנדמרק משתלב עם זווית ראייה דתית". 

הציטוט יוצא הדופן הזה מגיע, למרבה הפלא, מפיה של השחקנית, דוגמנית ומפיקה נועה תשבי. תשבי, החיה בשנים האחרונות בלוס אנג'לס ובישראל, זוכה להצלחה מקצועית מדהימה בכל תחום בו היא בוחרת לעסוק. בזמנה הפנוי עוסקת ביוגה, מציירת, ועומדת בראשו של ארגון הסברה בשם "Act for Israel", אותו הקימה ב-2010 מתוך תחושה שישראל לא מיוצגת כראוי בעולם. לדבריה, הבאת תיירים לארץ היא ההסברה הטובה ביותר, והיא פועלת לא רק למען המטרה הזו, בהבאת קבוצות לארץ, אלא גם מדברת בכנסים ובמפגשים עם אנשים.

בכתבה לעיתון "ישראל היום", סיפרה תשבי בת ה-38 על צמתים בחייה, החל מביקורים משני כיוון אצל אסטרולוגים והומיאופתים ועד הוספת שם שני. היא מסבירה את אמונותיה בגילוי לב ומספרת על ציוני דרך בחייה וכיצד הגיעה למקום בו היא נמצאת היום - ביושר, כנות ופתיחות נדירים.

לדבריה של נועה תשבי, שינוי והתקדמות בחיים חייבים להגיע לאחר שינוי פרספקטיבה ואי אפשר לעשות זאת לבד. היא מספרת על משפחתה התומכת ועל עצות ועזרה שקיבלה מבני משפחתה. אך יותר מכך, היא מספרת על הפורום של לדנמרק, אותו עברה בלוס אנג'לס בשנת 2003, כאירוע שעזר לה להבין דברים מהותיים על עצמה, שמעולם לא הבחינה בהם לפני כן, ולהתמודד עם צדדים באישיותה שהפריעו לה להתקדם. היא מכנה את הפורום "המתנה שממשיכה לתת", ושמחה לגלות שמעבירים אותו כיום גם בארץ.

תשבי טוענת, שלמרות החיבור שלה לאלטרנטיבי ולאיזוטרי, יש לה שתי רגליים על הקרקע, וכשצריך היא יודעת לחשוב באופן אנליטי ורציונלי. מסבירה את נקודת המבט יוצאת הדופן שלה על העולם, בכך שמה שידוע לנו עליו משתנה כל הזמן וחשוב להיות פתוחה לרעיונות חדשים – בעיקר כשהתוצאות מדברות בעד עצמן. העשייה המגוונת שלה מביאה לה סיפוק עמוק, וגם במישור הזוגי היא לא מתחרטת על הגירושין מהשחקן אנדרו גינסבורג אליו הייתה נשואה במשך 3 שנים. תשבי מוקירה את מערכות היחסים העמוקות שלה עם אחיותיה ובני משפחתה, ומעידה ש"לא משנה מה אני עושה, אני מרגישה בת מזל שזכיתי להתפרנס מעשייה שאני כל כך אוהבת ומעוררת בי כל כך הרבה השראה, יום-יום".